החלטה בתיק ע"פ 8514/10

1.             בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש  בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'בר). 

2.             המבקש הורשע בשלוש עבירות של קשירת קשר לעוון, קשירת קשר לפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הדחה בחקירה, עבירות רבות של הברחה ועבירות של סחר עם מסתנן וסיוע לו. כל זאת במסגרת 6 אישומים שונים, לפיהם במהלך מספר שנים, ובאירועים שונים, קשר המבקש קשר להברחת קרטונים של סיגריות וטבק, ובמקרה אחד אף חשיש, מחצי האי סיני. באישומים אלה הודה המבקש לאחר הסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב-האישום, ועל פי הודאתו זו, הורשע.

           ביום 7.10.10 ניתן גזר-דינו של המבקש, בו נקבע כי יושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (כחודש ימים), וכן 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שיחרורו מהכלא עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירה לפי חוק ההסתננות. כן הוטל על המבקש קנס בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תחתיו. בית המשפט פירט בפסק-דינו את השיקולים השונים שעמדו לחובתו של המבקש. כך, התייחס בית המשפט לאופי העבירות המיוחסות לו המלמד כי לא מדובר על מקרה חד פעמי, אלא על פעולה שיטתית ואורח חיים בעייתי. במסגרת זו התייחס בית המשפט גם לחומרתן של עבירות ההברחה שעלולות להיות בעלות השלכות ביטחוניות, שכן דרכי הברחה אלה משמשות פעמים רבות אף להברחת אמל"ח, ולצורך הנובע מהתמריץ הכלכלי הנלווה לרוב לעבירות מסוג זה, בהשתת עונשי מאסר וקנסות שישדרו מסר מרתיע למבקש ולחברה כי העיסוק בעבירות שכאלה אינו משתלם. עוד התייחס לעברו הפלילי של המבקש, וציין כי הגם שאינו מכביד, הוא מלמד שזוהי אינה מעידתו הראשונה. עבר זה מתיישב, כך קבע, עם תסקיר המעצר בעניינו שהתייחס לנטייתו להתחבר לחברה שולית. כשיקול אחרון לחומרא, הפנה בית המשפט להמלצת שירות המבחן על הטלת עונש מוחשי לצד עונש מותנה שיבהירו למבקש את חומרת מעשיו וירתיעו אותו. מאידך, ציין בית המשפט את אורח חייו של המבקש, איש משפחה ואב ל-5 ילדים קטנים, שהתמיד בעבודתו ופירנס את משפחתו בשנים האחרונות. כן ייחס בית המשפט משקל להודאתו במשטרה ובהמשך להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ולהתנצלותו על מעשיו.

3.             המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש, ולצדו הגיש את הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעורו. ראשית, טען המבקש כי לערעורו סיכויים גדולים להתקבל, אך ציין כי בשל משכו הקצר של העונש "במונחי עיכוב ביצוע", בשילוב היותו של מאסר זה מאסרו הראשון של המבקש המגדיל את הסיכוי שינוכה שליש מימי מאסרו, ובשילוב העומס על המערכת השיפוטית שבגינו יש לשער כי הערעור לא ישמע בחודשים הקרובים - קיים סיכוי שהערעור יתרוקן מתוכן אם לא יעוכב עונשו. יתרה מכך, היות שבהודעת הערעור טען המבקש כי יש להקל בעונשו על דרך של הטלת עונש מסוג אחר, קרי עונש שלא יבוצע מאחורי סורג ובריח, אף אם יקבע מועד ערעור קרוב יחסית, אלמלא יעוכב מועד ביצוע העונש - יתאיין הערעור ובכך תפגע למעשה זכותו ליומו בבית המשפט. בנוסף, טענה ב"כ המבקש בדיון שנערך לפני כי על-פי רוב, מסכימה המדינה לעיכוב ביצוע עונשים שאף עולים על משך המאסר שהושת על המבקש, והפנתה למספר אסמכתאות.

4.             טיעוניה של המדינה לא הובאו בפני, בשל שביתת הפרקליטים.

5.             לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות ב"כ המבקש, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. נקודת המוצא היא כי ככלל, יבוצע עונש מאסר מייד לאחר מתן גזר הדין (ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.10.06)). ההחלטה האם לחרוג מכלל זה ולהיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש דורשת מלאכת איזון בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין, על היבטיו השונים ובכללם שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת המשפט; לבין זכויותיו של הפרט הנידון לממש את זכות הערעור שלו (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000). להלן: הלכת שוורץ). זכויות אלה אינן עומדות בפני עצמן ומהוות אף הן חלק מן האינטרס הציבורי, לפיו אנשים שבסופו של ההליך המשפטי ימצאו זכאים, לא ירצו עונש מאסר (שם).

           בין הנסיבות והנתונים שיש לבחון בעת ביצוע איזון זה, ניתן למנות את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, עברו הפלילי של הנידון, נסיבותיו האישיות, טיב הערעור - האם נוגע הוא לתוקף ההרשעה עצמה או רק לגזר הדין, וסיכויי הצלחתו של הערעור (הלכת שוורץ, בעמ' 276 - 282).

6.             אפנה תחילה לסיכויי ערעורו של המבקש, הנוגע כאמור לשאלת העונש בלבד. ראשית אציין כי אף בכך שהמבקש אינו מערער על עצם הרשעתו, יש כדי להוות שיקול, שכן לא רק שמשהורשע כבר לא עומדת לו חזקת החפות, אלא שמשבחר שלא לערער על הכרעת הדין, פוחת הסיכוי לפגיעה בזכויותיו, אם יחל בריצוי עונשו (הלכת שוורץ, בעמ' 282).

           לענין העונש טוען המבקש בערעורו כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לחשיבותו של הליך השיקום ולהשלכות האפשריות של הטלת עונש מאסר עליו. מבלי להידרש לטענות לגופן, אציין כי קשה לקבוע כי הן מלמדות על סיכויים גבוהים של הערעור להתקבל, וזאת בין היתר בהינתן פסק-דינו המנומק של בית משפט קמא, בו סקר את השיקולים השונים שעמדו ביסוד הכרעתו, ולאור ההלכה לפיה ערכאת ערעור תימנע ככלל מהתערבות בחומרת העונש ותעשה כן רק במקרים חריגים (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98) בהקשר זה יוער כי אף אם קיים סיכוי לקבלת הערעור, אין זה סביר שתתקבל בקשתו של המערער לביטול עונש המאסר כליל.

7.             נוסף על כך, יש מקום להתייחס גם לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. כפי שצוין אף בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, עבירות ההברחה טומנות בחובן לא רק סכנה לשלום הציבור בשל הנזק שעלולים להסב החומרים המוברחים, אלא אף סכנה כי יעשה שימוש באפיקי ההברחה הללו לפגיעה בביטחון המדינה, בדרך של הברחת אמצעי-לחימה. יתרה מכך, בעבירות לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, בהן הורשע המבקש, טמונות סכנות נוספות, הנוגעות לאינטרס הציבורי בשמירה על כללי הכניסה והיציאה מישראל. חומרת העבירות, בשילוב התמריץ הכלכלי העומד ביסודן, מצדיקים מתן משקל מיוחד לשיקולי ההרתעה התומכים בריצוי מיידי של העונש.

           שיקול נוסף, הכרוך בשיקול זה נוגע לנסיבות ביצוע העבירות. בענייננו הורשע המבקש בעבירות המתייחסות לאירועים שונים, שהתפרסו על פני שנים מספר. מקום בו מדובר על מקרה חד פעמי, יתכן שניתן לטעון כי יש לייחס משקל פחות לשיקולי הרתעה. לא כך כשעסקינן במסכת אירועים שיטתית כמו זו בה הורשע המבקש, שאז יש מקום להרתיע את אלו העלולים להתפתות, כמוהו, להפוך את הסחר וההברחה לאורח חיים.

8.             אמנם, אל מול שיקולים אלה ניצב משכו הקצר יחסית של המאסר שהושת על המבקש, שעלול להסתיים עד שידון ערעורו. אכן כטענת באת-כוחו של המבקש, במקרים שונים בהם אף נגזר עונש מאסר ממושך יותר מזה שנגזר על המבקש, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע. פעמים רבות אף הסכימה המדינה לעיכוב ביצוע העונש במקרים שכאלה. אולם, כאמור, ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע היא פרי שקלולם של הנתונים והשיקולים השונים ויש לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו.

           בעניינו, תומכים יתר השיקולים בדחיית הבקשה - העובדה כי הערעור מכוון כלפי גזר הדין בלבד, המצביעה על כך שאין עוד עוררין כי נשללה חזקת החפות; סיכויו של הערעור; כמו גם חומרת העבירות בהן הורשע, ונסיבות ביצוען, התומכות בהענקת משקל של ממש לשיקולי ההרתעה. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, נראה כי אין בהן כדי להטות את הכף לכאן או לכאן, כך למשל, לצד אורח חיו הנורמטיבי שמנהל המבקש כיום, לו טוענת באת-כוחו, ניצבת קביעתו של שירות המבחן בדבר נטיותו להיגרר "חברה שולית". משכך, מכלול השיקולים מוביל למסקנה כי יש להורות  על ריצויו המיידי של העונש.

9.             לאור כל האמור, איני מוצאת כי יש מקום לעכב את ביצוע העונש. יחד עם זאת, אין לשלול אפשרות בה תורה ערכאת הערעור על הקלת עונשו של המבקש, וזאת בין היתר לאור נסיבותיו האישיות של המבקש והודאתו בעבירות שיוחסו לו. על כן, אני מורה כי הדיון בערעור יקבע בתוך 3 חודשים.

           הבקשה איפוא, נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 5.12.10 בשעה 10:00 בכלא דקל שבמתחם כלא בבאר שבע.

           ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשע"א (1.12.10).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ